איך נותנים משוב לילד?

איך נותנים משוב לילד?

ביטחון עצמי

התגובה שלנו כהורים להתנהגות ילדנו היא כלי חינוכי חשוב.
דרך התגובה שלנו שיכולה להיות הערכה, ביקורת, משוב או אפילו היעדר תגובה (זו גם סוג של תגובה…)
ילדים לומדים כיצד הם נתפסים בעיני המבוגרים, מה הציפיות מהם, אילו התנהגויות מוערכות ואילו לא. מדובר בבסיס הערכי של ילדנו ולא רק..

פעמים רבות אני נתקלת בשאלה? איך להגביר לילד את הביטחון העצמי?
אני סבורה שמשוב הורי נכון ועקבי הוא בעל השפעה מכרעת על הביטחון העצמי של הילד.

כהורים אנו לא תמיד ערים לחשיבות עקביות תגובה בקשר עם הילדים, לדוגמא אם ילד הכה את אחיו – ופעם אחת הגבנו בכעס ופעם התעלמנו
(כי היינו עסוקים בסדרת טלוויזיה או שיחת טלפון חשובה), שידרנו לילד מסר מבלבל.
דבר דומה קורה כאשר שני הורים משדרים מסרים שונים לגבי אותה התנהגות.

המשוב החשוב ביותר לדעתי הוא העובדה שאנו אוהבים את הילד,
לפעמים נדמה לנו שזה כ"כ מובן מאליו שאנו לא טורחים להעביר מסר זה.
המשפט "גם שאני כועס אני אוהב", הוא ברור לנו המבוגרים אבל חשוב שנבין, אצל ילדים לעיתים מה שהם לא רואים לא קיים, חשוב להגיד זאת גם ברגעי כעס.

חשוב להבהיר לילד גם שנדמה לנו שהמסר ברור, ממה אנו מרוצים וממה פחות ואיך היינו מצפים שינהג אחרת.
למשל כאשר ילד חוזר הביתה עם ציון טוב במבחן, חשוב לעודד ולשבח את הלמידה והמאמץ שהילד השקיע.
חשוב להעביר את ההערכה שלנו לגבי התהליך ולא רק הציון עצמו.
אם כך, כאשר ילד מגיע הביתה עם ציון נכשל ואנו יודעים שהתאמץ רבות ולמד למבחן, חשוב לעודד על המאמץ ולבדוק יחד איך אפשר להצליח יותר בפעם הבאה.

הנטייה הטבעית שלנו היא לעודד את הילד רק כאשר הוא מצליח, הפרדוקס הוא שבמצב זה הוא בכל מקרה מרגיש טוב, סביר שהמורה כבר שיבחה אותו ועצם הציון הגבוהה מהווה עידוד.
מה קורה לנו כאשר ילד חוזר עם ציון נמוך?
במקום לכעוס אנו צריכים לחבק ולהראות לילד שאנו מעריכים את התהליך במידה ויש כזה ובמידה שלא אפשר לכוון לשאלות של בדיקה איך להצליח יותר בפעם הבאה.

הבית אמור להיות מקום חם ומכיל דווקא ברגעי כישלון ולא רק ברגעי הצלחה. זהו בית שמחזק את הבטחון העצמי של הילד.

אז איך אני ממליצה לילד משוב:

  1. לעודד תהליך ולא רק תוצאה, לראות את המאמץ שילד השקיע, אם השלים את המשימה יש לעודד אותו ולשבח על "ההתמדה". כך השבח יהיה על ה"מאמץ" וזה כמובן יגרור גם חיזוק הדימוי העצמי ויעודד את הילד להשקיע בתהליך גם בהמשך.
  2. רצוי לתת משוב בזמן המתאים סמוך לאירוע, במידת האפשר לשוחח לאחר המעשה. חשוב שמשוב לא יהיה בנוכחות חברים (אם מדובר במשוב שיש בו אלמנטים לשיפור), עידוד שיוצר קשר בין מעשה לתפקוד של הילד, ראיתי שנועם הגיע ואתה בחרת לשתף אותו..
  3. להבין את חשיבות הרגשות של הילד– במקום לאמור אתה ילד מרגיז, אני מתרגזת כאשר אתה משתמש באלימות. בכלל גם אם ברצוננו לאמור לילד לא לנהוג באלימות יש להתייחס להתנהגות האלימה ולא לילד כאלים.
  4. משוב ממוקד ולא כללי–  לא להשתמש באמירות כלליות "אתה אף פעם לא יודע לחלוק" אפשר לאמור אתמול לא חלקת עם עומר את הצעצועים שלך..
  5. שימוש רב יותר במשוב חיובי– חשוב לדאוג שהיחס בין עידוד להטפת מוסר יהיה כך שיהיו יותר שבחים ועידוד, חשוב לשבח את הילד בכל פעם שאפשר. מומלץ לחפש לפחות התנהגות אחת שניתן לשבח בכל יום. בקיצור שכמות הכן תהיה גדולה מכמות הלא..
  6. משוב כנה, חשוב למצוא סיבות כנות למשוב, אפשר לשבח על ניסיון או הצלחות קטנות.  דוגמא למשוב על ציור " אני רואה שציירת צורה גדולה ולידה צורה גדולה נוספת"".. ציירת והשתמשת בצבעים רבים ולא לאמור על כל ציור איזה ציור יפה…
  7. האמינו בילד וביכולות שלו להצליח, למדו גם לקבל אותו כמו שהוא גם אם זה לא בדיוק תואם את הצרכים שלנו.. לפני כמה ימים פגשתי בחוג ריקוד אמא שכעסה על ביתה כיוון שזו מתביישת.
  8. לסיכום- עודדו, עודדו ושוב עודדו, זה יבנה את האמונה  שלו ביכולותיו… "ראיתי איך התחשבת באחיך" את יפה בכל בגד שאת לובשת" .. "את ילדה חרוצה" אתה ילד אחראי ואני יכולה לסמוך עלייך כשאתה משחק עם אחיך הקטן…

                                                                                                                                                                                        מחברת המאמר: שלי סולומון  פסיכותרפיסטית, קליניקה חיפה

Comments are closed.