צמיחה מתוך אובדן ושכול / ראיון מיוחד עם זיו טל

זיו טל פסיכותרפיסט רוחני, מנחה סדנאות התמודדות עם אובדן ושכול ברחבי הארץ.
זיו בעצמו יתום צה"ל שאיבד את אביו במלחמת יום הכיפורים.
השלכות האבל על משפחתו של זיו היו קשות וטראומטיות
כי לא היו אז בארץ את הכלים המתאימים והמדוייקים לטפל באובדן ובשכול.
כל הנושא של שימוש בכלים לסיוע במצבי פוסט טראומה התפתח בארץ רק אחרי מלחמת לבנון הראשונה.
זיו מעיד כי שנים לאחר האובדן נחשף לכלים הנ"ל ובעזרתם ובעזרת כלים חדשים שיצר,
צמח מהאובדן ובנה לעצמו חיים מלאי משמעות מתוכו.
זיו בעל תואר שני בעבודה סוציאלית עם התמחות בטראומה,
כתב עבודת מחקר אקדמית העוסקת ביכולת לצמוח מתוך אובדן
ופיתח קלפים יחודיים המסייעים לו להתחבר לאינטואיציה שלו בהקשר למטופליו.
בעבודת התרפיה שלו, משלב זיו ניתוח שכלתני מול עבודה דרך הקלפים
המאפשרים לו לבטא רבדים אינטואיטיביים ולהרחיב את היריעה של התהליך שעובר המטופל.
– האם ניתן להתמודד עם השכול לבד או שמוכרחים לקבל תמיכה נפשית?
במחקר שערכתי העוסק באיך נוצרת תקווה אחרי אובדן ואבל,
אחד הדברים המרכזיים שאנשים דברו עליו שעזר להם לעבור ממצב של חוסר אונים וצער שלא ניתן להתגבר עליו,
לחיים של השלמה – הוא תמיכה נפשית.
– האם הכרחי שהתמיכה הנפשית תבוא מאיש מקצוע או שאפשר גם להיעזר בקרובי משפחה וחברים?
כמובן שניתן ואף רצוי לקבל תמיכה נפשית גם מחברים וקרובי משפחה רק שעלולות להיות עם זה מספר בעיות:
1. במוות של קרוב משפחה – המשפחה כולה אבלה,
כל אחד מבני המשפחה עסוק באבל הפרטי שלו,
החברים לא תמיד מצליחים להבין מה באמת עובר על האדם האבל
ולא תמיד מסוגלים להכיל את רגשותיו ולסייע לו בעיבוד הכאב.
כך יוצא שלמרות שלכאורה יש לו סביבה תומכת, בפועל הוא מוצא את עצמו לבד בתהליך.
לכן במקרה שכזה רצוי להיעזר באיש מקצוע.
2. לעתים מרוב צער, האבל בוחר "לנתק מגע" עם הכאב ואף לא מודע לכך שאינו בא עימו במגע.
במקרה כזה אם לא נעזרים באיש מקצוע ומעבדים את האובדן, עלולים להגיע למצבים של ניתוק
ושל חיים שיש בהם כאב מתמשך ואנרגיה רגשית עצורה שגורמת לסבל מיותר
שבעזרת לווי מקצועי וטיפול יכול להיחסך.
3. יש מי שאין לו מערכות תמיכה מספקות או שסביבתו לא מבינה אותו או נחווית כמנוכרת.
במצב כזה ללא תמיכה ונוכח הכאב והבלבול שהאובדן יוצר נוצרים מעגלי טראומה
שמקשים מאד על קיום חיים של מימוש ושמחה פנימית.
– למה אתה מתכוון כשאתה אומר: " חיים של השלמה"?
בעבר התפיסה (הפרוידיאנית) היתה, שאחרי אובדן –
אדם צריך לעבור תהליך של שחרור האנרגיה הנפשית הקשורה למת ואז אפשר להמשיך בחיים.
היום התפיסה היא שונה לגמרי: מי שהלך לעולמו ממשיך לחיות בתוך האדם שאיבד את יקירו,
והמצב הרצוי הוא הגעה  לחיים של השלמה עם הדברים
מתוך תהליך המאפשר לתת מקום לנוכחות של המת בחיים שלו.
למשל – זה טבעי ונורמלי להמשיך לדבר עם הנפטר, להיות איתו בקשר,
להתייעץ עימו ואף לפגוש אותו בחלום גם שנים לאחר האובדן.
זהו מצב טבעי שבו ממשיכה להתפתח מערכת יחסים בין אדם שאיבד את יקירו לבין האדם שנפטר,
אמנם פיסית הוא מת אבל עדיין חי בתוכו.
בהדרגה ניתנת משמעות לאובדן והוא משולב בסיפור החיים של מי שממשיך בחייו,
באופן שמאפשר עם הזמן צמיחה מתוך הקושי.
– האם יכולים להיות נוכחים בקבוצת אבל אחת אנשים בעלי אבדנים שונים?
למשל,  האם יתומים יכולים להיות בקבוצה אחת עם הורים שאיבדו בן.
כשנמצאים בקבוצה שכולם חוו אובדן דומה, אמנם הדברים הרבה יותר ברורים וממוקדים מקבוצה בעלת אובדנים שונים.
אבל בקבוצה בעלת אובדנים שונים יש דינמיקה מרתקת שנוצרת:
אחד יכול להוות עבור האחר איזושהי מראה או הד וזה יוצר דינמיקה בעלת כוח ריפוי עצום.
ולכן במקרים מסויימים אני בהחלט מעדיף לעבוד עם קבוצות של אנשים שחוו אובדנים שונים.

זיו מסכם ואומר כי אובדן, למרות שאותנו הוא מאוד מפחיד,
יכול להיות מורה מאוד עצמתי שעשוי לגרום לך לצמוח ולקבל המון תובנות
מתוך ההבנה שהחיים קצרים בעצם ולכן כדאי לחיות אותם תוך הגשמה וחיפוש אחר משמעות.