טיפול באמנות הוא שיטה בפסיכותרפיה שבה נעשה שימוש טיפולי בטכניקות של אמנות כמו ציור, פיסול , צילום…ועוד .
האמן הבריטי אדריאן היל טבע את המונח טיפול באמנות בשנת 1942. היל התמודד אז עם מחלת השחפת בבית הבראה והסתייע בתהליך החלמתו ברישום ובציור.
לתפיסתו הערך של טיפול באומנות נובע מכך שהיצירה בטיפול "מסעירה לחלוטין את המוח (כמו גם את האצבעות) … משחררת את האנרגיה היצירתית של המטופל ולעתים קרובות את העכבות".
הוא המליץ על העבודה היצירתית גם למטופלים אחרים ..
הטיפול באמנות משלב תאוריות מסורתיות של פסיכותרפיה, טכניקות מתחום הפסיכולוגיה ותאוריות הנוגעות לתהליכי יצירה ולמאפיינים השונים של חומרי האמנות והשימוש בהם .
מטפלים באמנות עובדים עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים, ומציעים טיפול ליחידים, לזוגות, למשפחות, לקבוצות ולקהילות.
אין צורך בידע קודם או בכישרון מיוחד בתחום האמנות כדי להיעזר בטיפול באמנות !
טיפול באמנות מאפשר לתהליכים נפשיים ורגשיים להתרחש מבלי לפרק אותם למילים-
ע"י שימוש בתהליך היצירה ובתכנים שעולים באמנות כדי לסייע למטופל להתמודד במצבי מתח, משברים וחוויות טראומתיות, ולסייע לו בשיפור התפקוד הקוגניטיבי, בשיפור יחסיו עם משפחתו וחבריו, ובשיפור איכות חייו .
האמנות כשפה חזותית וסמלית מציעה דרכי ביטוי שמשלבות חומרים מוחשיים, המאפשרים גישה אל עולמו הפנימי של האדם .
מטרת הטיפול באמנות דומה למטרת כל טיפול פסיכותרפי: שיפור ושימור הבריאות הנפשית ואיכות החיים
של המטופל עצמו .
מקובל להתייחס לשלוש גישות בתחום :
האמנות כטיפול- גישה זו מבוססת על ההנחה שעצם יצירת אמנות היא תהליך מרפא .
גישה זו מבוססת על ההנחה שפעולה יצירתית מאפשרת העלאת תכנים מהתת-מודע ועיבודם, גם ללא עיבוד מילולי .
פסיכותרפיה באמנות- גישה זו מתמקדת בקשר הנוצר בין המטפל והמטופל .
מקומה של יצירת האמנות בגישה זו היא אמצעי לתקשורת, אמצעי לייצוג הקשר הטיפולי ואמצעי ליצירת העברה בין המטופל והמטפל. בגישה זו יש ליצירת האמנות משקל שונה בתקופות שונות של הטיפול בהתאם לתהליך הטיפולי .
פסיכותרפיה אנליטית באמנות- גישת הפסיכותרפיה האנליטית מתמקדת ביחסי ההעברה בין המטפל והמטופל .
גישה זו שמה דגש על ניתוח יחסי העברה באמצעות היצירה האמנותית, ועל יצירת שינוי דרך היצירה עצמה . גישה זו מעניקה משקל שווה ליצירה וליחסים בין המטופל והמטפל.
כל מטפל בכל שיטה טיפולית נדרש להגן על הסודיות והחיסיון של המטופל ולא לחשוף אותו ברבים- כמו כן גם תוצרי האמנות הינם מוגנים אף הם תחת חיסיון זה ,
ואילו מאידך הצגת תוצרי האמנות של המטופל יכולה לקדם את התהליך הטיפולי בבניית ביטחון עצמי, הכרה וכדומה. לחשיפה מבוקרת בהסכמת המטופל ובפיקוח המטפל באמנות יש ערך טיפולי אצל מטופלים מסוימים .
